השואה באירופה
שואת יהודי אירופה (1933-1945) היא מאורע מרכזי חריג לא רק בתולדות העם היהודי, אלא בתולדות האנושות כולה. מיליוני יהודים חיו במשך שתים עשרה שנה תחת שלטון הטרור הנאצי, נרדפו והושמדו, תוך כדי תעמולה אנטי-יהודית מרושעת. קיימים בהיסטוריה מקרים נוספים של רצח-עם (ג'נוסייד), אך את השואה מאפיין רצח שיטתי, כמעט מדעי, ללא אבחנה, של כל אדם ממוצא יהודי , גם אם הוא או אבותיו התבוללו והתנתקו משורשיהם היהודיים.
ביסודה של השואה מונחת האנטישמיות המודרנית, שהיא גלגולה החדש של שנאת היהודים. זו נודעה בגילוייה הספרותיים והחברתיים עוד בתקופות קדומות וטופחה בימי הביניים על ידי הכנסייה. האנטישמיות המודרנית הגרמנית הושתתה על תורת הגזע והכריזה על היהודים כעל "תת-אדם" (UNTERMENSCH) בניגוד לגזע ה"ארי" העליון. היהודי הוצג כטפיל, כתופעה של ריקבון וכגורם עיקרי לכל צרותיה של גרמניה. ולגרמניה היו בעיות חמורות לאחר מלחמת העולם הראשונה. הרפובליקה הוויימרית שקמה על חורבות גרמניה המובסת , איבדה שטחים כמעט בכל גבולותיה, הייתה נתונה, בייחוד בתחום הצבאי, בפיקוח בעלות-הברית המנצחות, וחויבה לשלם פיצויים גדולים שהכבידו מאד על שיקום המשק. האינפלציה הדוהרת ואי-הביטחון הכלכלי הוחמרו עוד יותר עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי ב-1929 שהתחיל ב"יום ששי השחור" בבורסה של ניו יורק וגרף בהדרגה את כל שוקי העולם. בינואר 1932 הגיעה גרמניה למספר שיא של מובטלים. התעשייה שותקה ושקעה בחובות. בתנאים אלו הקים אדולף היטלר את המפלגה הנאציונאל-סוציאליסטית (המניפסט שלה: ספרו "מיין קאמפף - מלחמתי", נתן לגיטימציה להשמדת היהודים). עם עלייתו של היטלר לשלטון ב-1933, החלה מדיניות רדיפת היהודים בגרמניה.את שואת יהודי אירופה ומדיניות ההשמדה הנאצית אפשר לחלק לארבע תקופות:
1. 1939-1933 בתקופה זו הייתה מטרתם של הנאצים "לטהר" את גרמניה ואת גרורותיה מיהודים (JUDENREIN). בעשותם את חייהם לבלתי נסבלים הכריחו הגרמנים את היהודים להגר. היהודים סולקו מציבור האזרחים, מן המינהל הציבורי, מן המקצועות החופשיים ומחיי הרוח והאמנות. הנאצים חקקו חקיקה אנטי-יהודית ובראשה חוקי נירנברג - הפרדת הגזע היהודי מהגזע הארי (1935). בסוף 1938 יזם השלטון ליל פרעות ביהודים הידוע בכינוי "ליל הבדולח" (KRISTALLNACHT) ונתן את האות לכך שדמם של היהודים מותר. עם סיפוח אוסטריה (ה-ANSCHLUSS) ב-1938 הושווה גורל היהודים בתחומה לזה של יהודי גרמניה.
2. 1939-1941 בתקופה זו קיבלה המדיניות הנאצית צביון חדש. אפשרויות ההגירה, שהיו קלושות לפני המלחמה, בגלל התנגדות מדינות העולם לקבל את היהודים הנרדפים לתחומן- אפסו עתה. השנאה הקיצונית ליהודים, שהייתה טבועה באידיאולוגיה הנאצית התחזקה עוד יותר עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וככל שהנאצים כבשו עוד שטחים באירופה נפלו אוכלוסיות יהודיות נוספות לידיהם: יהודי פולין, אוקראינה, איטליה, צרפת, בלגיה, הולנד ועוד. היהודים רוכזו במחנות ריכוז והוטלו עליהם עבודות כפייה. גטאות הוקמו בפולניה ואח"כ גם בבריה"מ ובארצות הבלטיות כדי לבודד את היהודים. הם מתו בהמוניהם הן בגטאות והן במחנות בגלל התנאים הפיסיים הנוראים, העבודה הקשה, הרעב והמחלות. הגסטאפו - המשטרה הפוליטית של ממשלת היטלר, שנוסדה כחודשיים אחרי עליית הנאצים לשלטון- הייתה הנשק האיום ביותר בידי השלטון הנאצי והמכשיר שבעזרתו הושמדו מיליוני יהודים.
3. יוני 1941 עד סתיו 1943 - בתקופה זו ניסו הנאצים להוציא לפועל את "הפתרון הסופי של בעיית היהודים". בוועידת וואנזה (1942) הוחלט על מדיניות השמדה רשמית. הוקמו יחידות השמדה (EINSATZGRUPPEN) - "קבוצות מבצעיות" - ואלו נעו אחרי הצבא ורצחו את האוכלוסייה היהודית בארצות שנכבשו על ידי הנאצים. קהילות יהודיות שלמות נכחדו. מחנות הריכוז, שהוקמו בגרמניה זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, הפכו עתה למחנות השמדה שהכחידו מאות אלפי יהודים בתאי גזים. (בין המחנות הידועים לשמצה: אושוויץ, חלמנו, ברגן-בלזן, סוביבור, טרבלינקה ומיידנק.)4. 1943 עד מאי 1945: בראשית 1943 הסתמן מפנה במהלך המלחמה. החלה התערערות ה"רייך השלישי" עד להתמוטטותו המוחלטת ולכניעתו (7.5.1945). אולם גם במצב זה המשיכו הנאצים בהשמדת שרידי היהודים באחרוני הגטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה שנותרו בשליטתם. עם התקדמות הצבא הסובייטי מערבה הזדרזו הנאצים לחסל את הגטאות ומחנות העבודה האחרונים והתאמצו לטשטש את עקבות פשעיהם. בסתיו 1944 הוחל בפינוי עצירי אושוויץ ובינואר 1945 ציווה הימלר לפנות (במסע רגלי) את כל המחנות שצבאות בעלות הברית המתקדמים התקרבו אליהם. ב"מצעד המוות" הזה נספו עוד עשרות אלפי יהודים. בשואה נספו כ-6 מיליון יהודים, גברים, נשים וטף. יש לציין שהצלחת הנאצים במלאכת ההשמדה לא הייתה כה טוטאלית לולא שיתוף הפעולה של אוכלוסיות מסוימות בארצות הכבושות, כמו באוקראינה, פולין והמדינות הבלטיות, ואפילו במדינות המערב כמו צרפת. לעומת זאת היו מקרים של משטרים ובודדים שהגנו על היהודים, ואף מבצעי הצלה מופלאים כמו במקרה של דנמרק, שהבריחה את כל יהודיה בלילה אחד לשוודיה הנייטרלית. (ביביליוגרפיה:1.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה